אני מצטערת עבורכם שלא הייתם שם.
כן, אני באמת מרגישה צער קל שלא הצטרפתם לשיחה הנהדרת שערכתי עם יהויכין פרידלנדר בתאטרון החאן לכבוד הבלוג של פסטיבל ישראל.
 |
| יהויכין (כיני) פרידלנדר | מתוך אתר תיאטרון החאן |
בפוסט של היום אני מזמינה אתכם להתאוורר קצת מן היצירות שעלו בפסטיבל ואזמין אתכם לקרוא בקצרה על דעותיו של אחד השחקנים הותיקים והמוערכים בתאטרון הרפרטוארי הישראלי.
פרידלנדר הינו שחקן תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע ומדבב ישראלי. כבר שנים חבר באנסמבל של תיאטרון החאן ולזכותו רשימה ארוכה מאוד של הצגות, פרוייקטים בטלויזיה ובדיבוב. בקיצור, כבוד לאיש.
ערב, כמה רגעים לפני שעתם של השחקנים לעלות על הבמה.
באותו ערב הועלתה "כנרת כנרת", מחזה הביכורים של נתן אלתרמן בבימויה של שיר גולדברג בבכורה לכבוד פסטיבל ישראל. פרידלנדר התפנה בטוב ליבו לדבר איתי קצת על "כנרת כנרת" ולהעניק לי כמה תובנות על התאטרון בכלל.
אחרי שורה של יצירות מלאות אינפורמציה, עמוסות בביקורת, מלאות חזון, המייצרות סערת רגשות, הגיע "כנרת כנרת" והיא פשוט הצגה תענוג. נמסתי. הצגה של רגשות עמוקים וסיפור אנושי. פוסט מלא על "כנרת כנרת" אשתדל לכתוב בהמשך.
לכבוד אלו מכם שלא צפיתם אספר בקצרה כי מדובר ביצירה ישראלית המבקשת לבחון את נושא ההתישבות הציונית. השנה 1912, קבוצה חלוצית המתמודדת עם ההתישבות החדשה, הקיבוץ. בעיות של תקציב, אידיאולוגיה, מות אחד מחברי הקבוצה, הילד הראשון שנולד וכו'...
כל אלו ועוד בפעם אחרת. עכשיו אחרי שאתם איתי נעביר את הזרקור על פרידלנדר!
"למה ההצגה 'כנרת כנרת' רלוונטית בעינך?" שאלתי בפתיחתה של השיחה.
פרידלנדר: "עוד לא גמרנו להלחם על הציונות פה." אמר כיני בפאתוס.
"להלחם על משהו שהוא מעבר לאינדיבידואליזם. להלחם על משהו שאינו מרוכז רק בתועלת המיידית והאגוצנטרית.
מעבר לכאן ולעכשיו. עולות ביצירה שאלות חשובות על אחידות, על זכות קיום, על דת וקהילה. אלו שאלות חשובות מאוד שהן ממשיכות להיות חלק מהחיים שלנו כאן בישראל. ובכלל, שאלות העוסקות בין אינדיבידואליזם לחברה-קהילה הן רלוונטיות לכל חברה בכל זמן."
במילים אחרות הייתי אומרת שמה שרלוונטי ביצירה מבחינתו של פרידלנדר הוא הנרטיב שמספרת לנו היצירה והשאלות שהיא מציגה. אבל לא רק...
ככשאלתי בנוגע למודרניות ב"כנרת כנרת" ובכלל על מודרניות בתאטרון פרידלנדר חייך.
"אני שואל את עצמי אם היצירה טובה או לא טובה, לא אם היא מודרנית או לא מודרנית.
אני old fashion במובנים מסויימים, משהו שמבוצע טוב או כתוב טוב, זה מספק מבחינתי."
המשכנו לשוחח על נושא המודרניות בתאטרון וניכר כי זו מקבלת מקום בעיניו של פרידלנדר כאומן אך מפרספקטיבה אחרת, אולי מתוך עניין ולא כאתגר שיש להשיגו. אין למודרניות ביצירה ערך בפני עצמה, טוען פרידלנדר, היא צריכה להיות מלווה בתהליך יצירתי איכותי שעשוי היטב. "אני חושב שב-"כנרת כנרת" שיר גולדברג עושה זאת נהדר! היא יוצרת עולם, וכשהעולם הזה עשוי היטב הוא רלוונטי".
 |
| פרידלנדר (מקדימה) ולהקת שחקני החאן ב"כנרת כנרת" | מתוך אתר תיאטרון החאן |
"מה אתה כל כך אוהב בתאטרון?" שאלתי, אף על פי שאין לשכנע את המשוכנעים...
פרידלנדר: "אני אוהב להגיע תמים, נקי לחלוטין, כמו ילד ולתת ליצירה לסחוף אותי. להגיע ובמשך פרק זמן לצאת מעצמי, להיות שבוי בעולם אחר..."
"התאטרון בורא עולם" טוען פרידלנדר "ובוא בזמן מייצג אותו. התאטרון תמיד יהיה רלוונטי."
ואם כבר הספקתם להכיר אותי, יש שאלה שאני תמיד שואלת, לאן פונות פננו? מה עתידו של התאטרון? פרידלנדר חושב תחילה אך עונה בלהיטות "יש כל כך הרבה תחרות! התאטרון הפך להיות כמעט נישה. אך כל עוד יש קהל חי, ושחקנים חיים, אין לתאטרון תחליף. למדיום הזה יש כוח שאין לאחיו, זה מתרחש כאן ועכשיו לעיני הצופים."
כשדחקתי את פרידלנדר לדבר מעט יותר על עתיד המדיום הזה, היה קשה לו לתאר את פניו של התאטרון העתידי. אבל כמו שאמר פעמים רבות לאורך שיחתנו, כשדברים נעשים טוב הם רלוונטים. לא יכולתי להסכים איתו יותר. אני טוענת כי אוונגרדיות והתמודדות עם שאלות של רלוונטיות באומנות הן הכרחיות. אך לטעם, סגנון ואיכות יש לא פחות מקום בתאטרון כמו בכל חוויה אומנותית אחרת. והתאטרון כמו כל מדיום אחר מעניק לנו טווח רחב של יצירות. כאלו סתמיות שהרלוונטיות שלהן יכולות בהחלט לעמוד בספק או יצירות שאין להן תחליף.
מזמינה אותכם להמשיך לדון בנושא ולהגיב.
עד כאן לראיון עם יהויכין פרידלנדר! ולהבדיל מיצירות אחרות שכתבתי עליהן רק לאחר הצגתן, יש לי הזדמנות להזמין אותכם ל"כנרת כנרת" שממשיכה לעלות בתאטרון החאן! לא תתאכזבו!
שלכם.ן
M.V
