פולחן האביב

פוסט זה יעסוק בדבר לא מובן מאליו,

 בעצם... בכמה דברים לא מובנים מאליהם...מסתורי משהו I know...עושה לכם חשק? מצויין!

יצאתי לראות במסגרת פסטיבל ישראל את "פולחן האביב", הצגה שיצרו הקולקטיב הגרמני SHE SHE POP והאמהות שלהן! הנה לכם "לא מובן מאליו" מספר 1 = קולקטיב. "לא מובן מאליו" מספר 2 = יצירה עם האמהות שלהן.

נאסוף עוד כמה בדרך...

מתוך אתר הקולקטיב SHE SHE POP, "פולחן האביב".

בפוסט זה בחרתי לגעת רק בכמה אספקטים. הראשון, כניסתו של הוידאו אל התאטרון. השני יתן דגש על קולקטיב יוצר. והאחרון יגע בעיקר בתובנות על קורבן ובחירה, עיקר ההתמודדות שמעניקה יצירה זו עם טאצ' פמיניסטי מודרני או לא פמיניסטי בכלל? תקראו ותקבעו.

בסוף, כמו בכל פוסט, נעשה קצת חושבים האם זו יצירה רלוונטית ומה היא נותנת לנו כצופים.

אני חושבת שאני על זה, אתם איתי? בואו נתחיל...

* וידאו

לא טריוויאלי and yet הכי אינטואיטיבי לי בעולם, כניסתו של וידאו אל מדיום התאטרון. לא, זו לא איזו פריצת דרך גדולה, וזה בהחלט נעשה כבר על הבמות הגדולות והחשובות בעולם זה מכבר. אבל ב"פולחן האביב" הקולקטיב עושה את זה טוב, מאוד טוב! נגיש, אנושי, דינאמי, בקיצור אסטטיקה מוצלחת ומעניינת, אהבתי!

מתוך אתר הפסטיבל, "פולחן האביב" | צילום: Doro Tuch

דברים טובים יותר או דברים טובים פחות בטוח אפשר לומר לשני הצדדים אך בעיני הוידאו מעניק בעיקר פלטפורה לחקירת גבולות הבמה. נכון שבסרטים ובסרטונים הגבולות בכלל מטושטשים, אך ברמות מסויימות גם לתאטרון יש את הפריבילגיה הזאת. כניסתו של הוידאו אל התאטרון בעיני היא כניסה בלתי נמנעת ואפילו טבעית שרק מחמיאה ומוסיפה לטווח האפשרויות הבלתי מוגבלות של מדיה חברתית זו.

מה גם, אם נתמקד ב"פולחן האביב", עולות משמעויות רבות ועמוקות לאימג'ים של אמהות הקולקטיב המוקרנות מולנו בענק. אפילו בלי שראיתם, אני בטוחה שתוכלו לעמוד באופן אינסטקטיבי על כמה דגשים רק מהתמונות.

* קולקטיב יוצר

בהקשרנו, קולקטיב SHE SHE POP הינה קבוצה של שחקניות ושחקן אשר עובדים יחד ומחליטים באופן שווה על טיב היצירה. יענתו אין במאי, אין מחזאי ואין מלהק. הקולקטיב מגלם את כל תפקידים אלו ונוספים ביחד תוך שיתוף פעולה. עובדה זו לכשעצמה לא מובנת מאליה ובמידה רבה מיוחדת ומעניינת.

לא כל שכן, על התהליך משתפים הקולקטיב במהלך וכחלק מההצגה עצמה. אלמנט מודרני לכשעצמו. הם דנים, משתפים וחושפים בפני הקהל בזמן ההצגה התלבטויות, דעות ורגעים חשובים בתהליך ומעניקים לנו הצופים הצצה משמעותית על היווצרות הצגה שכזו ועל יחסי הכוחות המתרחשים בדרך כלל מאחורי הקלעים. בהחלט מסקרן ומודרני.

* קורבן ובחירה

צמד מילים אלו חובר ע"י אחת השחקניות לאחר המופע בשיחה שנערכה לכל המעונינים במסגרת הפסטיבל. היא טענה שהקורבן והבחירה באים יחד כשותפים. שכן שתי סוגיות אלו, הקורבן מצד אחד והבחירה מנגד עלות באופן ברור בכל רגע ביצירה. אם הבחירה והקורבן שותפים? אני לא יודעת. אבל שזורים זה בזה, אני בטוחה.

האמהות זועקות את זעקתן האישית."פולחן האביב"
מתוך אתר הקולקטיב SHE SHE POP

ביטוי לכך הינו התהליך הפוסט טראומתי של דור הקולקטיב ודור האמהות. כן, המלחמה בהחלט רלוונטית כאן (הקולקטיב גרמני, זוכרים?מעניין לכמה דורות זה עוד יהדהד?) כשמדברים פוסט טראומה מדברים לעיתים רבות על קורבן וכשמדברים מודרנה מדברים בחירה? זאת שאלה. כי ביצירה עולים אלמנטים אלו כמן דיכוטומיה, זה מול זה, זה או זה. הקרבה עצמית והקמת תא משפחתי או הגשמה עצמית אינדיבידואליסטית בלתי מתפשרת.

חלק מהיות היצירה מורכבת מקולקטיב שחרט על דגלו שיתוף ושיקוף נושא הקורבן והבחירה עוברים בכמה רבדים. אחד הרבדים הינו הצגת העצמי דרך דור האמהות. דרך שיקופן במסכי הענק והצגתן, מציגים לנו בין היתר הקולקטיב את עצמם. דרך סיפור האימהות והדגש על בחירותיהן האישיות מספרים לנו הקולקטיב על הבחירות שהם עשו או בעצם מאיזה בחירות בדיוק נמנעו, והבחירה העיקרית זועקת -לא להקריב. פארדוכסלי משהו, לא? אינדיבידואליזם אבל בקולקטיב.

רובד אחר העולה הוא כמובן הצגת האישה כקורבן לתא משפחתי. הקולקטיב זועק את קולה של האישה המוותרת על עולמה האישי בשל הבאת הילדים לתא המשפחתי מוצגת כקורבן. בהקרבתן של דור האמהות נוצרנו אנחנו.

אז נראה לי כבר הבנתם, המתח העיקרי הוא בין האינדיבידואליזם הבוחר בהגשמה עצמית אל מול ההקרבה המגדרית. פמיניסטי? שאלתי אתכם בהתחלה, אני טרם החלטתי. יש לכם דעה? שכנעו אותי.

פמיניזם או ממש לא? מתוך אתר הקולקטיב SHE SHE POP

עולה שאלה מהותית בהקשר זה לקראת סיום,

האם חברה תוכל להתקיים ללא הקרבת קורבנות? שאלה ענקית, בינתיים נשאיר אותה לסוציולוגים. אנחנו נמשיך לסיכום.

אז לכבוד הסיום, חשתי צורך לענות אל השאלה אם ההצגה רלוונטית עבורי כצופה, בחלוקה לשתי קבוצות. הראשונה, חשיבותה מבחינתה תאטרונית הפורצת גבולות. שכן עבודת הוידאו מעניינת, שילוב המחול והמוסיקה (עליהם אפילו לא התחלתי לדבר, נו מה? חסכתי קצת במלל, הלו! לא דוקטורט פה!:) ובעיני בעיקר דרך היותה יצירה זו נטולת במאי או מחזה ומיוצרת עד היסוד ע"י הקולקטיב ואמהות. 

קולקטיב או אינדיבידואל?
מתוך אתר הקולקטיב SHE SHE POP
"פולחן האביב".

ואם נקרב קצת את את כל הדיבור הקונספטואלי הזה לעצמנו וליומיום שלנו כצופים, אני מוצאת בהצגה רלוונטיות בשל היותה מתעסקת בשאלות מהותיות על מגדר ותפקיד האישה בחברה, על ההתמודדות עם רעיון ההקרבה העצמית הקולקטיבית העומדת מול האינדיבידואליסט הנמצא במרוץ הגשמתו העצמית גרידא.

אשאיר אותכם עם ציטוט לדרך...

בשיחה שנערה בתם המופע אחד מהצופים העלה קשר מעניין בין סוגית ההורות לבין העובדה שגרמניה היא המדינה עם אחוז הילודה מבין הנמוכים אם לא הנמוך ביותר בעולם. ואחת מן הקולקטיב השיבה לו: "אולי זה משהו שקשור לדור שלנו, האמהות שלנו תמיד הרגישו קורבן בהיותן אמהות, והן אלו שלימדו אותנו להיות אינדיבידואליסטים...לי אין ילדים" אמרה בחיוך. (ציטוט ותרגום חופשי לעיברית שלי).

אז נסיים עם חיוך.

עד לפוסט הבא.

שלכן.ם

M.V